מילים, כתיבה, קריאה

במסגרת שיטוטי ברשת אני מוצאת כל מיני נשים ואנשים שמאוד מעניין לקרוא אותם\בם. את חלקם מעניין אותי להכיר יותר, יש משהו נחמד בלהכיר אנשים חדשים.
מוזר לי שאני כותבת כך, כי אם אצטרך ללכת לערב שבו תהיה לי רק חברה אחת, ועוד הרבה אחרים שאיני מכירה, אני לא בטוחה כמה יהיה לי נחמד.
הישיבה מאחורי מסך, מוגנת בביתי שלי,מהנה, כביכול מאפשרת, אך גם יש בה סכנה. אני כותבת כדי לשתף, כדי לשחרר, אני כותבת כי אני אוהבת. אבל, האם אני מדברת פחות? (עם עצמי אני מדברת באותו מינון גבוה :) ) האם כשיהיה לי עם מי לחלוק את כל הדברים הקטנים של היום-יום אכתוב פחות? העבר מלמד שכן.
יאללא, אני חוזרת לקרוא את אומנות האהבה של אריך פרום. ספר תענוג שקוראים בו טיפין טיפין