אתמול פגשנו את הרב. הוא היה נחמד, נעים הליכות. באופן לא מפתיע הוא ניסה מאוד לשכנע אותנו שכדאי לנו לעבור דרך צוהר לשכוח את כל ענייני החתונה האזרחית...בשמחה הייתי שוכחת את כל ההוצאות הקשורות לחתונה אזרחית לו רק יכולתי במדינה שלי להתחתן באופן היהודי שבו אני בוחרת
בסופה של שיחה הצלחנו להוציא ממנו מה המינימום הנדרש על מנת שחופה תיחשב הילכתית: הגבר הוא זה שצריך ליצור את החיבור לאישה. כתובה.2 עדים (גברים, לא קרובי משפחה ודתיים!!!!!) 7 ברכות שנאמרות על לשונן ועל ידי גברים, וטבעת שהגבר נותן לאישה.
בעצם אנחנו יכולים לעצב חופה ברוחינו כל עוד כל האלמנטים הללו ישמרו, אבל אז לא בטוח שיתנו לנו להתחתן במשק... אבא א' צריך לדבר עם הרב ולראות מה הוא, אבא א', יוכל לסבול
שני דברים העציבו והעכירו את רוחי עד מאוד מאוד: הנסיון המעצבן, אם כי כנה, של הרב למכור לנו את צוהר. לא מצאתי את העוז לאמר לו: יו-הו, אני סטודנטית לרבנות בתנועה ליהדות מתקדמת,לא תצליח למרוח אותי עם מילים יפות ואנשים נחמדים. ולמרות שה' חילוני הוא יודע היטב לפני מה הוא עומד (במיוחד אחרי שבילה לילה שלם בלקרוא את הקיצור שולחן ערוך וכל שאילתה אפשרית באתר כיפה) והדבר השני שממש, אבל ממש העציב אותי זה העניין של שני עדים דתיים- משום מה לאבא א' ולכל שאר האנשים שהיו בבית זה היה ברור שעד בחופה לא יכול להיות דתי!? מה זה הדבר הזה? אם יש פנים רעות לאורתודוקסיה הישראלית הם עולות כאן במלוא העוז
חוצמזה אני מבואסת כי אני לא מצליחה לשמור על המשקל, אוכלת כמו שאין מחר ומרגישה רע, שוב הגלגל הזה שקשה לי לצאת ממנו
בברכת חברים לתורה ולעבודה
להתראות
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה