כל ענייני הרב והשיחות הארוכות והמעניינות בנינו על החופה ואופיה העלו לי את סף החשק להתעסק בכל פרטי החתונה. פתאום היום התרגשתי מהשמלה, מנעליים, מלחפש די.ג'י, מלבדוק מנות אחרונות ושאר דברים קטנים שנראים לי מעיקים.
ואז הלכתי לשוק
כנראה שזו הייתה טעות כי כשחזרתי הביתה מסתבר שאמא של ו' התקשרה ואמרה שהיא נורא רוצה לעשות שבת חתן!?
כבר אמרתי שהם חילונים? כבר אמרתי שו' טס ליפן יומיים ורבע אחרי החתונה? כבר אמרתי ששנינו שונאים אירועים? עלה לי הסעיף, הרגשתי במלכודת (למה בעבר למה? אני עדיין מרגישה במלכודת...) הוא לא רוצה את זה, אבל קשה לו להתמודד איתה....ואני בתגובה נהדרת ואינסטנקטיבית לתחושת המלכוד התעצבנתי, הרגשתי רע שהתעצבנתי, וחזרתי למעגל של הבוקר של הרגשת פיכס כללית.
אני מנסה להזכיר לעצמי שהכוח במידה רבה ביותר בידיים שלנו. זה באמת יופי שאני מנסה להזכיר את זה לעצמי, כי רק מהכתיבה של הסיפור, פה בבלוג עולה לי שוב הסעיף, יא רבנן