‏הצגת רשומות עם תוויות שבת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שבת. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 22 בינואר 2011

דברים מפעם

אחרי שלפחות חודש וחצי לא הייתי בשבת מחוץ לירושלים נסעתי להורים. הם לא היו בבית רק הקטנים (שכבר לא כל כך קטנים, 20 ותייכף 18) היה מאוד נעים, נחמד ורגוע. ע' היא הקומונרית של המשק והחליטה השבת לדבר עם הילדים על קהילה. היא חיפשה את הספר 'אליעזר והגזר' ומאחר ולא מצאה, הצעתי לה את 'דירה להשכיר'.  כמובן שזכרתי את דירה להשכיר רק בגלל שלפני מספר ימים מצאתי מדבקה של 'השכנים טובים בעיני' שנכתב בקשר להשכרת דירות למוסלמים, ומאז אני מתלבטת אם להדביק או לא, שהרי אני נוסעת עוד מעט, והאוטו נשאר אצל המשפחה הימנית שלי, וגם ככה קשה להם עם מדבקת הקו-איקזיסט שלי ...
בכל מקרה הקטנה החליטה להמחיז את הסיפור ואני עליתי לבויידם להביא תחפושות. בדרך נתקלתי בארגזים שלי ששמתי בבית בקיץ 2005, לפני שנסעתי ללונדון. במשך 3 שעות עברתי על הכל, זרקתי מערכי הדרכה וכל מיני עזרים מימי הצבא הלא עליזים בכלל, ומכתבים מהתקופה שגרתי בחו"ל. במהלך החיטוטים נתקלתי בשקית יומנים. לא היה לי אומץ לקורא בהם. הרגשתי שאם אקרא בהם ארגיש שהייתי מפגרת. מצד שני, אם הייתי יודעת אז, איפה אהיה היום, היומנים לא היו נכתבים.
אולי בחיטוט הבא אקרא בם

יום שבת, 16 באוקטובר 2010

בלי כותרת

כנראה שאני כותבת רק פעם בשבוע גם עכשיו המחשב שלי משחק משחקים וזה מייאש ומוציא ממני כל טיפת חשק שלא הייתה שם גם לפני כן, ואחותי עדיין לא תקנה אותו ובא לי לכעוס עליה ממש אבל אין לי כוח לכעוס עליה ממש ובא לי לבכות ואני לא מצליחה והכי חמור, אין לי שום דיסק של חווה אלבשרטיין באוטו כשי שיעשה לי לבכות
ובנוסף להכל , הערב בדרך לאמא שלי בחלקו החשוך מאוד של הכביש פתאום זינק איזה כלב לפני המכונית ובאופן לא מפתיע בכלל פגעתי בו ובאופן גרוע ביותר ברור לי שלא הרגתי אותו ועכשיו הוא סתם שוכב בצד הכביש סובל מכאבים ומדמם למוות והכי הכי הכי חמור שלא היה לי איך למנוע את זה ועכשיו אין לי באמת מה לעשות עם זה

בשבת נרדמתי על הספר כבר ב 8 בערב, כשהתעוררתי ב 4 והעברתי את עצמי לחדר לקח לי כמה רגעים להירדם, רגעים בהם ניסיתי להסביר לעצמי שיש לי את הכוח להתמודד עם השומן, להוריד אותו, לשוב לאכילה בריאה ומאוזנת לשוב לרוץ וכו' וכו' וכו' עוד כשזמזמתי לעצמי את המנטרה בראש תהיתי אם זה יעזור ואם זה בכלל נכון ועכשיו, מוצאי שבת, אני בטוחה שזה שטויות אבל רק מלכתוב את זה אני כל כך מתייאשת שאני חייבת לאמר לעצמי שיש לי את הכוח ולעשות את זה. ואם חשבתי שזה יתן לי כוח אז טעיתי

אין לי כוח לכלום ואני רק רוצה לנסוע ליפן להיות עם ו', אם אפשר לאבד את כל הקילוגרמים המיותרים ולהיכנס חזרה לבגדים האהובים עלי, זה ממש יהיה מושלם