דברים שרואים מכאן

אני גרה בשכונה מעורבת (יהודים וערבים) האמת, היא לא ממש מעורבת, כי אם מחולקת, אנחנו כאן והם שם.
בכל פעם שאני עולה במדרגות לבניין אני רואה נוף מדברי יפהפה, בתי כפר, מסגדים ואת חומת ההפרדה. קיר בטון אפור, שגם מרחוק נראה מאוד גבוה, כלומר כשנמצאים קרוב אליו, הוא ממש ממש גבוה....אני מסתכלת עליו ומבקשת מעצמי לעולם לא להתרגל אליו. בינתיים אני בסדר, לא התרגלתי אליו, אני רואה אותו וכועסת אך בעיקר תוהה מה אני יכולה לעשות.
בעבודתי האחרונה, אמרתי לכל מי שרק רצה להקשיב, שהבעיה הגדולה שלנו כאן היא שאנחנו לא ממש מכירים אחד את השני. לפני הרבה מאוד שנים, ממש הרבה, עוד היו קשרים אישיים בין יהודים וערבים, קשרים בין אנשים. גם לפני החומה זה היה קשה אז אחריה??? אני חושבת שהקשרים האלה מהותיים לקיום נורמלי (יחסית) בלבנט. ופה אני הולכת לאיבוד. איך עושים את זה? לחומה לא התרגלתי אבל איך יוצרים קשר, איך מתגברים על הפחד? וכמה מרגיז אותי שאני מפחדת
מחר נוסעים לחו"ל, יש לחץ באוויר בעיקר כי לא סיימתי להכין את כל מה שצריך...