יש שבועות בהם השבוע עובר כל כך לאט שזה ממש סבל שקשה לשאת. יש שבועות בהם כל יום עובר לאט, נמתח כמו מסטיק, אבל השבוע -כשבוע עובר מהר, ויש את השבוע- הכל עובר ממש ממש מהר מידי.... אני מחבבת את חנוכה. יש הרבה חגים שהייתי מציעה להחלפה\מסירה עם דתות אחרות, חנוכה לא אחד מהם. יש בו משפחתיות לא מחייבת, מצוות נחמדות לביצוע, הווי נעים. רק חבל שילדי בית הספר בחופש- העומס במרכז העיר מעיק והפקקים במרחב של דרך בית לחם, דרך חברון והמלך דויד בלתי נסבלים.
היום הגיע השיעור שלו חיכיתי כבר שלושה שבועות (המרצה בטלה שלושה שיעורים!!!!)אחד הסטודנטים בשיעור מוצא חן בעיני. ל' צעיר, שלומפר- כביכול לא ברור מאיפה זה בא לי, אבל כבר למדתי לא להתווכח עם הלב. אם זה הרגש צריך לאפשר אותו, לבחון אותו בזהירות ולתת לו מקום. גם היום ל' היה חמוד, ישב לידי, ליווה אותי בסוף השיעור ואז נפרד בחטף מה שהיה מאוד מוזר....לא נותרה ברירה אלא להחליט שזה בגלל גילו הצעיר...הוא בן 28, אולי זה לא כל כך צעיר? אני כבר לא יודעת, ממרומי מושבי ברבע ל 35 אני כבר לא בטוחה מה צעיר ומה לא...
היה משהו מאוד מגושם בהתעניינות שלו בחיים שלי- איפה אני גרה וכל הפרטים האלו. איכשהו התרגלתי לשאיבת מידע בצורה מתוחכמת יותר. וכן, גם המגושמות הזו הייתה נחמדה, משעשעת משהו. חוויתי חוויה שלא חוויתי שנים רבות, רק שהפעם היא לא גורמות להסמקה שלא הייתה מביישת את כל גווני הבורדו בלוח הצבעים.
האתגר החשוב ביותר עבורי כרגע הוא לא לבנות לו סיפור, להשליך עליו מסיפורי עבר. ללמוד אותו כמו שהוא. וכמובן לא לרוץ קדימה במחשבות. להיות בכאן ובעכשיו
החלטתי לרשום כמה תוויות לפוסט הזה. המילה השלישית שיצאה הייתה אהבה. מילה שבכלל לא מופיעה בפוסט. אולי זה סוג של הצלחה בלהיות בכאן ובעכשיו ואולי זה התת-מודע שקופץ ממני כי מה שהכי הייתי רוצה עכשיו זה לאהוב ולהיות נאהבת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה