פגוש את ההורים

בחג אחרון של פסח הייתי אצל ההורים של ו'. התחלנו את הביקור אצל בת דודתו, ומשם להורים. בסה"כ היה נעים. היו רגעי מבוכה גדולים כמו זה שירדתי למטה וראיתי על השולחן קערות עם מה שאני חשבתי היו אגוזי מלך ואפילו אמרתי "איזה יופי, אגוזי מלך לכבוד פסח" ואז התברר שהם קניידלך....התפוצצתי מצחוק במקום והתנצלתי כמה וכמה פעמים. הם היו טעימים, אבל ממתי קיינדלך הם לא במרק? הרי מבשלים אותם במרק... אז היו רגעי מבוכה והיו רגעי צחוק. היה נחמד מאוד. הביקור עזר לי להבין המון שאיפות וחלומות של ו' לגבי משפחה, ילדים ובית. הם באמת גדלו בבית מאוד שמייח, עם בני דודים שגרים בבית הצמוד, ותחושת אחווה ושמחה. ממש לא סיפור הילדות שלי, אבל החלט סיפור הילדות שאני רוצה להעניק לילדים שלי.
אין לי ספק שיום אחד המשפחתיות שלהם תעלה לי על העצבים, כרגע אני מרשה לעצמי להסתכל עליה ממרחק מה, לראות איך ו' נהנה בה, ולהישאר במרחק הסביר.
בשבילי גבולות זה טוב. הם ניתנים להרחבה, לשינוי, לשאלה. אי קיומם הוא הרה אסון.
בינתיים ירידה למינון של חצי תרופה נותנת את אותותיה. אני מגלה שקל לי יותר להתעצבן, לאבד סבלנות, להרגיש. אני די שולטת בזה כרגע, משתפת את ו' אם אני חשה שמשהו עומד להתפוצץ- להזהיר מראש. ואני מפחדת. אבל זה פחד מניע, לא פחד משתק, כך שבינתיים אין לי מה להתעכב עליו יותר מידי
טוב, אני חוזרת לכתוב דרשה לקולג'