שינויי מזג האוויר

בחודש וחצי האחרונים אני בתהליך ירידה מהתרופות של הדכאון.
כשרק התחלתי לקחת את הכדורים, עוד באנגליה, בכל מפגש עם הרופאה התלוננתי על כך שאני כבר לא מצליחה לבכות כמו פעם. פעם הייתי בוכה מכל דבר, דרך לשחרר את הלחצים, לפרוק מתחים, והרבה פעמים דמעות של עצב גדול, כאב גדול. הכדורים עכבו את הבכי, עכבו גם את הצחוק ועזרו מאוד לתפקד. כבר לא הכל היה נראה שחור משחור, לא כל דבר הרגיש הרסני, כואב עד מוות, בלתי ניתן לעיכול. וגם דברים רבים שעצבנו אותי בשנייה כבר לא הציקו לי.
השבוע מצאתי את עצמי מתעצצצבבבנננתתת משטויות. הרגשתי כמו פעם, דפוקה, עצבנית, כועסת, מתעצבנת.
אהבתי את היכולת של הכדורים האלו להרגיע. מצד שני, מאז שהפחתתי את המינון אני מוצאת את עצמי גם מתפקעת מצחוק מכל מיני דברים קטנים. צחוק בריא כזה. גם בכיתי, בכי בריא, משחרר
אני קצת אבודה, לא יודעת מה לעשות.