דברים גדולים וקטנים

כל מי שקוראת פה כבר יודעת ש- ו' כרע ברך,שלף טבעת ושאל את השאלה בה' הידיעה, ושאני התפוצצתי מצחוק ועניתי כן :) וזה באמת דבר גדול, כל כך גדול שאין לי מושג אם ואיך מתמודדים עם זה, כלומר, בעיקר נראה לי ששומרים אחד על השני, ולא ממש ברור לי מה זה אומר. ימים יגידו.
מעבר לשוק הבסיסי של כל החודשים האחרונים מאז שחברנו אחד לשניה, אני נפעמת מהשמחה הגדולה של כולם, חברים, משפחה קרובה ורחוקה, חברי משק, כולם כולם כל כך שמחים.
י' אומרת שהסרתי את הקללה, ואני לא מצליחה להינתק ממחשבות על מה שהיה לפני ש ו' הצטרף לחיי. היה לי עצוב, הבלוג יכול להעיד. חיפשתי זוגיות, לא רציתי להיות לבד, ואני לא רוצה שאף אחת מחברותי תהיה לבד, יש בביחד עצמה מבורכת. וכמו שידעתי אז, בתקופת הלבד להבחין ולהבדיל בין שאר החיים לעניין הלבד, אני מניחה שכך גם צריך להתייחס אל הקללה הזו, היא שוכנת או שכנה רק על הזוגיות, בשאר החיים לא הייתה קללה.

בסקטור הדברים הקטנים יש את ההתקדמות המפתיעה של אבא שלי ואשתו ששאלו מה אני רוצה לכבוד האירוסין, וכשבחיל ורעדה גדולה לחשתי לשפופרת של הטלפון: טלית. התגובה הייתה: בשמחה. למרות שחזרתי ואמרתי כמה שמחה אני על כך שהם הסכימו, אני לא חושבת שהצלחתי להעביר את גודל ההתרגשות. אולי יש בנכונות לרכוש לי טלית, משום הכרה בדרך החיים בה בחרתי.

שירים מעוררי מחשבה

בדרך הביתה השמיעו ברדיו את השיר-דקלום Class of 99 בכל פעם יש בו איזה חלק אחר שנתקע בראש חוצמ ההמלצה לשים sun screen הערב זה היה משפט יחסית מתחילתו של השיר:
Dont be reckless with other peoples hearts, dont put up with people who are reckless with yours
חשבתי על כמה קל לנו, מתוך הלבד ומהמאיסות בו, אבל גם בגלל התקווה לחזור לאותם גברים שהתנהגו אלינו לא משו בכלל. חשבתי על חברה אחת מיוחדת שעכשיו יודעת בראש ואפילו בלב אבל הריגוש מחזיר אותה אליו.
וחשבתי עלי. ועל המחשבות שיש לי על ו', מידי פעם בא לי להתקשר אליו, קצת חום וחנופה, קצת שיחה וסקס גרוע. בהתחלה כתבתי קצת חום ואהבה, אבל אין שם אהבה, כלומר חוצ מאהבתו את עצמו אין שם אהבה. ואני לא מתקשרת. כי אני רוצה אהבה. אני רוצה להיות מסוגלת להגיד מה טוב לי ומה לא נעים והוא לא מסוגל להקשיב, אז למה להתקשר??? אבל בא לי חיבוק חם במיטה, והוא נשאר עד הבוקר, ותמיד מרגיש נורא בבית וזה עושה לי נעים, שהבית שלי הוא לא רק שלי.
ובינתיים אני קוראת בלוג של איזה בחור (שאם היה לי מושג איך לעשות כאן לינקים הייתי עושה ). אני נקרעת מצחוק ממה שהוא כותב, גם בוכה מחלק מהקטעים, בחלקים אחרים אני קצת בשוק על החשיפה המלאה לעולם מחשבות של גבר, ובעיקר אני תוהה לעצמי כמה מוזר שאפשר לחוש קרבה ורגישות דרך מחשב, כמה מוזרה ההרגשה שאני לגמרי יכולה להתאהב בו וכמה מעניין אם הוא היה מוצא חן בעיני גם במציאות