בדרך הביתה השמיעו ברדיו את השיר-דקלום Class of 99 בכל פעם יש בו איזה חלק אחר שנתקע בראש חוצמ ההמלצה לשים sun screen הערב זה היה משפט יחסית מתחילתו של השיר:
Dont be reckless with other peoples hearts, dont put up with people who are reckless with yours
חשבתי על כמה קל לנו, מתוך הלבד ומהמאיסות בו, אבל גם בגלל התקווה לחזור לאותם גברים שהתנהגו אלינו לא משו בכלל. חשבתי על חברה אחת מיוחדת שעכשיו יודעת בראש ואפילו בלב אבל הריגוש מחזיר אותה אליו.
וחשבתי עלי. ועל המחשבות שיש לי על ו', מידי פעם בא לי להתקשר אליו, קצת חום וחנופה, קצת שיחה וסקס גרוע. בהתחלה כתבתי קצת חום ואהבה, אבל אין שם אהבה, כלומר חוצ מאהבתו את עצמו אין שם אהבה. ואני לא מתקשרת. כי אני רוצה אהבה. אני רוצה להיות מסוגלת להגיד מה טוב לי ומה לא נעים והוא לא מסוגל להקשיב, אז למה להתקשר??? אבל בא לי חיבוק חם במיטה, והוא נשאר עד הבוקר, ותמיד מרגיש נורא בבית וזה עושה לי נעים, שהבית שלי הוא לא רק שלי.
ובינתיים אני קוראת בלוג של איזה בחור (שאם היה לי מושג איך לעשות כאן לינקים הייתי עושה ). אני נקרעת מצחוק ממה שהוא כותב, גם בוכה מחלק מהקטעים, בחלקים אחרים אני קצת בשוק על החשיפה המלאה לעולם מחשבות של גבר, ובעיקר אני תוהה לעצמי כמה מוזר שאפשר לחוש קרבה ורגישות דרך מחשב, כמה מוזרה ההרגשה שאני לגמרי יכולה להתאהב בו וכמה מעניין אם הוא היה מוצא חן בעיני גם במציאות
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה