מקצה לקצה

כל יום עולות בי מחשבות לשתף כאן, וכמו שהן עולות בראש כך הן גם נשארות שם...כמו הרבה דברים שאיתן אני מתמודדת גם כאן יש בי צורך בשלמות הסיטואציה כדי שאוכל להתיישב לכתוב בה. אני מתאמנת להרפות קצת. לא הכל צריך להיות בדיוק איך שנוח לי שיהיה כדי שאעשה דבר מה. זה נכון בנוגע לכמעט כל דבר- ממזון עד נסיעה לשבת להורים, דרך בגדים, נעליים, איפה ללמוד, איפה לבלות, מה לראות, אילו החלטות אני מקבלת, איך אני מתחילה עם גברים שמוצאים חן בעיני, או איך להיות חברה של חברות. נראה שזו תהיה התמודדות נצחית. אני רואה אותה אצל אמא שלי, מתבאסת שגם אני קצת כזו, ומתעודדת מזה שאני הרבה יותר מודעת ממנה לעניין, והרבה יותר בשליטה. הדוגמה הטובה ביותר שיש לי בהקשר שלה הוא קניות בסטוקים בלתי הגיוניים: לפני כמה שנים היא התחילה לשחות באופן תחרותי במסגרת מקום העבודה שלה. מישהי המליצה על שמפו שנועד לשחיינים, משהו שמנטרל אל הכלור שבבריכה. היא הלכה לחנות, קנתה אחד, ראתה כי טוב, חזרה שוב לחנות והפעם קנתה בערך 20 בקבוקי שמפו (אולי חשוב לציין שיש לאמא שלי שיער קצר...) באופן מאוד לא מפתיע אחרי 5 בקבוקים נמאס לה מהריח, הצבע, זה כבר לא עושה את העבודה טוב וכו' וכו' וכו' רק מה, בארון נשארו עוד 15 בקבוקים. יאמר לזכותה שהיא לא מכריחה את עצמה להשתמש בהם, ויאמר לא לזכותה שהיא גם לא מנסה להיפטר מהם. היא עושה את אותו הדבר גם עם אוכל, בגדים, תרופות, נעליים הכל. בעיני זה נורא ואיום. התירוץ שלה תמיד אותו דבר: אני קונה כל כך הרבה כי מה יקרה אם יגמר. והתגובה שלי תמיד אותו דבר: אם יגמר מנסים משהו חדש, וחוץ מזה כבר הוכח שבסופו של דבר את לא משתמשת בכל ה 20 שקנית, למה מראש לא לקנות רק שניים או שלושה, מקסימום חמישה???!!!!
כתגובת נגד אני מקפידה תמיד לנסות שמפואים, סבונים, מרככים חדשים. אם משהו מוצא חן בעיני והוא מחו"ל, אני מביאה איתי שניים או שלושה כי אין בארץ, וגם אז זה נראה לי מוגזם ביותר....בכל פעם שאני רואה חולצה או מכנסיים שאני ממש אוהבת ומתלבטת אם לקנות שניים אותה גזרה רק בצבע אחר, אני מיד מתקשרת לאחותי לשאול אם הגיוני לקנות שתיים, ואם אני לא הופכת להיות אובססיבית כמו אמא.
וכל זה עלה עכשיו, כי אתמול העברתי פעילות ראשונה של אמהות ובנות במסגרת חוג בת מצווה. כשהצגתי את עצמי אמרתי שאמא שלי תמיד, אבל תמיד, מביכה אותי. הסברתי שזה כנראה חלק מהתפקיד של אמהות, וכשאנחנו נהיה אמהות גם אנחנו נביך את הילדים שלנו. לשמחתי כל האמהות בחדר צחקו והודו שאכן כך הדבר.
אז אמא שלי אובססיבית בצורה קיצונית. אני נוטה מהר מאוד לקפוץ מקצה לקצה, משחור ללבן, אני צריכה להזכיר לעצמי שיש אמצע.