לפני בערך 10 שנים הייתי מאוהבת ב-ה' (לא, זה לא הקב"ה) גבוה, חכם, תחומי עניין וידע שתמיד ריתקו אותי, ועיניים גדולות שחדרו עמוק את כל שכבות ההגנה, כאילו קראו אותי מבפנים, אבל גם קרעו מבפנים.
היה שם משהו מאוד מוזר. יצאנו כזוג תקופה קצרה, כל שאר השנים היו הסתובבויות הדדיות, פעם הוא רוצה יותר, פעם אני. ואז נשברתי, אמרתי שאני לא יכולה יותר, שאני אוהבת מאוד ורוצה להיות ביחד, והוא לא רצה. באמצע הקיץ קבלתי מכתב. מכתב האהבה הראשון שלי, והוא היה כל כך הוא. אבל שום דבר לא השתנה. הוא פנה לדרכו ואני לדרכי, וכן, רק הזמן עשה את שלו. התאהבתי באחרים, עברתי לגור עם אחר, הוא בינתיים התחתן (וגם התגרש) אני נפרדתי מהאחר, וכל הזמן חשבתי על ה'. בסוף התקשרתי. השיחה הייתה ריקה, לא ברורה, לא קשורה, בזבזה את הזמן שאמור לרפא. מאז עברו שנים, אבל הוא תמיד שם. במשך שנותי בלונדון כשפגשתי אנשים מהארץ ככה סתם פתאום בלי תכנון, תמיד חשבתי שהוא היחיד שבאמת הייתי רוצה לפגוש ככה פתאום. לפני שחזרתי יצרתי קשר. עולמות על גבי עולמות הפרידו ביננו. הוא ביקש מספר שיוכל להתקשר כשאחזור, אני נתתי אבל הוא לא התקשר. חצי שנה אחרי נפגשנו במקרה בבר ירושלמי, הוא בדייט ואני עם חברות. ברגע שראיתי אותו ירד לי כל חשק ורצון שהיה קיים לפני.
אבל לא לזמן רב. הפכתי דני-דין. בודקת את האתר שלו באינטרנט, מה הוא כתב, מה אחרים ענו לו, ומה הוא ענה להם. תמיד מה שהוא כתב פרט על מיתרי הצחוק, או העצב, או העניין, או הסקרנות. משהו בתוכי זז. אז הזמנתי אותו להיות חבר שלי בספר הפנים, הצעתי שאם הוא עולה ההרה שיתקשר, לא קרה. כתבתי תגובה לעדכון וקבלתי תגובה קצרה וקורקטית חזרה.
הוא בשבילי משהו שאני לא בשבילו. אני לא יודעת מהו בשבילי.
לא ממש התנשקנו, לא שכבנו, לא היינו ביחד בחיים האמיתיים (שלא ברור לי מה הם אבל ברור לי שלא הייתי בהם איתו)
הוא שם, תמיד שם. תמיד אני חוזרת אליו במחשבות, ברצון לגלות אותו, בפחד מלגלות אותו ובתקווה לגלות אותו
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה