יום שבת, 26 בספטמבר 2009

Thoughts

I know that of I wont write now all of what has been runing in my head will never be spoken out, its not good. I believe talking is good. but I find out that part of ebing single is also not sharing many of the thoughts I have. In a way this is also why I've created this blog. to share thought...here we go
For a few years I've met some men, as part of my work, they were young, cute, always a bit flurtatiuos, I always felt a bit embarresed by the fact that I found them attractive, interesting, men I wold like to go out with
Now, I'm not doing that job any more, they are single, my interest in them still exsist, its part of being alone. (Or at least an integral part of me being alone...I see men that are interesting, yes, potential candidates,)any way, now I'm not sure if its just the fact that I feel so alone, especialy tonight, or is it because I really think we might be able to get something going
One of my most amazing friends, V, always nudges me to keep my mind open, she is so right. Its easy to close my self up. But, in this case, is keeping my mind open not just an oprtunity for minor heart aches and dissasters? I dont know. This is something I need to not only write but also talk
Lala tov

יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

צרכים

משום מה אני מרגישה צורך לעדכן את הבלוג. אין לי ממש מה לכתוב, ואם להודות על האמת גם אין לי ממש קוראים, אבל תחושת ההזנחה פושה בחלקי מחשבתי, אז אני כותבת קצת...
האמת שקורה כל כך הרבה אבל שום מקום לא מרגיש נוח מספיק בכדי להתיישב ולכתוב בו את כל הקורות אותי בימים האחרונים.
אולי זה יבוא מתישהו, אולי אחרי יום כיפור כשרמת הלחץ תרד, אולי כשאשוב הביתה, לפינה שלי
להתראות, לשנה טוב וגמר טוב

יום שלישי, 15 בספטמבר 2009

קול של בוקר

יש ימים בהם אני משכימה קום, משהן בין 5 ל 6 יוצאת לרוץ, מתקלחת, מסדרת את הבית, מתיישבת לקרוא מאמרים, לסכם, לכתוב עבודה, להכין אוכל להמשך היום, לשטוף כלים וכו'. בסביבות 10 מתקשרת חברה, ובקול מאוד מופתע שואלת: "מה, הערתי אותך? את נשמעת כאילו הרגע קמת" לא אני עונה, קמתי לפני שעות רבות, אבל לא דברתי עם אף בן אנוש עד כה, אני גרה לבד.
למרות שכאן זה נשמע מדכדך למדי, לרוב אני משועשעת מהשאלה, משועשעת מכך שבאמת צריך לחמם גם את הקול, ומשתעשעת רבות מהמחשבות המתרוצצות על מה אפשר להשיג עם קול של בוקר

יום חמישי, 10 בספטמבר 2009

Bilingual

I'm in London!!! I love this city so much...thats why I'm writing in English although I'm using my computer which has Hebrew. Language is always an issue for me, I was born bilingual, speaking Hebrew and English all mixed. That how I think, write, talk and yes, I even dream in both....thats how I grew up one parent in English the other one in Hebrew
לפעמים אני לא יודעת באיזו שפה לכתוב. למשל עסקי הלב, ביטויים נפשיים זורמים ממני בקלות רבה יותר באנגלית, סיפורי יום יום גם מהחיים בארץ, אבל גם כשגרתי כאן, בלונדון, זורמים בקלות יותר בעברית.ואת אלה אי אפשר להפריד מאלה, ולא כל חברי דוברים האנגלית דוברים עברית ולא כל דוברי העברית מרגישים נוח באנגלית....
וכל זה כדי לכתוב שכמה נחמד לי להיות חזרה בלונדון, תיירת אבל מקומית :)

יום שלישי, 8 בספטמבר 2009

דברים שרואים מכאן

אני גרה בשכונה מעורבת (יהודים וערבים) האמת, היא לא ממש מעורבת, כי אם מחולקת, אנחנו כאן והם שם.
בכל פעם שאני עולה במדרגות לבניין אני רואה נוף מדברי יפהפה, בתי כפר, מסגדים ואת חומת ההפרדה. קיר בטון אפור, שגם מרחוק נראה מאוד גבוה, כלומר כשנמצאים קרוב אליו, הוא ממש ממש גבוה....אני מסתכלת עליו ומבקשת מעצמי לעולם לא להתרגל אליו. בינתיים אני בסדר, לא התרגלתי אליו, אני רואה אותו וכועסת אך בעיקר תוהה מה אני יכולה לעשות.
בעבודתי האחרונה, אמרתי לכל מי שרק רצה להקשיב, שהבעיה הגדולה שלנו כאן היא שאנחנו לא ממש מכירים אחד את השני. לפני הרבה מאוד שנים, ממש הרבה, עוד היו קשרים אישיים בין יהודים וערבים, קשרים בין אנשים. גם לפני החומה זה היה קשה אז אחריה??? אני חושבת שהקשרים האלה מהותיים לקיום נורמלי (יחסית) בלבנט. ופה אני הולכת לאיבוד. איך עושים את זה? לחומה לא התרגלתי אבל איך יוצרים קשר, איך מתגברים על הפחד? וכמה מרגיז אותי שאני מפחדת
מחר נוסעים לחו"ל, יש לחץ באוויר בעיקר כי לא סיימתי להכין את כל מה שצריך...

יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

משרדי ממשלה ושאר מרעין בישין

הבוקר הלכתי לביקור במשרדי מס הכנסה באשקלון, התכוננתי לביקור עמוס רגשות לא מאוד מהנים, הנחתי שבשלב כל שהוא אצטרך לבלוע גולגול של דמעות, להסביר לפקיד\ה שזה לא בגללו\ה אלא בגלל הביורוקרטיה (למרות שבשנה האחרונה, בפעמים הרבות בהן בקרתי במשרדי מס הכנסה בירושלים, החוויה הייתה ממש חיובית...ובכל אופן) אני חייבת להודות שצלחתי את העניין באומץ רב והפקידות שטיפלו בי היו נחמדות מאוד. נכון שעברתי שלוש נשים עד שהאחרונה החליטה לקחת עלי אחריות ולבדוק מה הסיפור "ערעורים זה לא התפקיד שלי , אבל אני רואה שאני זו שהפקתי את החשבונית אז בואי נראה" ובאמת היא לא ממש הבינה איזה חשבון היא עשתה ולמה ומאחר והאחראי עליה נמצא בחופש הוחלט שאשוב אחרי החגים.

ידעתי שהיום הזה הולך להיות ארוך ומלא סידורים לקראת הנסיעה ביום רביעי, מה שלא לקחתי בחשבון הוא עד כמה אני לא רגועה, הנסיעה הזו ממש מלחיצה אותי, אני לא מרוכזת ובעיקר לא ממש מצליחה לנשום באופן סדיר. היופי הוא שאני כבר יודעת מה יעזור לי להירגע: לסיים דבר עבודה אחרון, לעבור על מה שהוחלט לקראת העבודה, וכמובן לכתוב רשימות...רשימות זה עייסק נורא מרגיע, גם לסדר מקררים זה די מרגיע ולאחרונה גם גליתי שסריגה זה מרגיע :)
עכשיו גיליתי שיש כאן spell check גם לעברית!!!! איזה יופי, נחמד לי הבלוג הזה

יום שבת, 5 בספטמבר 2009

התחלה

יש איזו הסכמה כללית שהתחלות הן תמיד מבטיחות...אני פסימית מטבעי ותוהה אם זו התחלה שיהיה לה המשך, אני מניחה שרק הזמן יגלה לנו זאת.
החלטתי לכתוב כי כמו שאמר הרב סולובייצ'יק "למילה המדוברת יש תכונה גואלת ללב נסער והוידוי הוא מרגוע לנפש מיוסרת" אבל לא תמיד אני מוצאת את הכוח לדבר עם חברים ולכתוב קל יותר, אז בשבילי, ואולי גם בשביל סולובייצ'יק, המילה הכתובה היא בעלת כוח כמו זו המדוברת. גם כשהלב לא נסער והנפש לא מיוסרת.
עכשיו צריך ללמוד איך כל הבלוגיאדה הזו עובדת....להתראות ושבוע טוב