דברים שכן דברים שלא וכל מה שבינהם

לפני כשעה חזרנו משבת נעימה מאוד בצפונה הרחוק של ישראל. התחלנו את המסע בתל אביב, לו' הייתה הרצאה בשגרירות יפן, אני ישבתי בקפה גרג ליד המוזיאון ועשיתי את עצמי לומדת... אכלנו סנדוויץ בארומה, אספנו מלא הפתעות טעימות אצל מתוקה והתחלנו את הנסיעה צפונה, ו' נהג
ו' הוא נהג די גרוע. הססן, חשדן ו...יש לו מזדה דמיו- חרא של אוטו. כבר אמרתי לו פעם שהוא נהג גרוע, זו הייתה טעות איומה, ועכשיו את כל זה אני בעיקר אומרת בשקט לעצמי וקצת לכן, ובעיקר אני מזכירה לעצמי שיש דברים שממש, אבל ממש צריך לשמור לעצמי.
יש שיאמרו שהבעיות שלי עם הנהיגה של ו, היא בגלל שאני יושבת לא בכסא הנהג, לרגע אולי אטעה לחשוב שזה נכון, אבל יש כמה וכמה אנשים שלידם אני יושבת בעוד הם נוהגים , והם כולם נוהגים ונוהגות בסיידר גמור. מה לעשות, ו' הוא פשוט נהג לא משו. אני מבטיחה לא להגיד לו על זה כלום, לשבת לצידו ולשתוק, אבל, והנה האבל הגדול, פשוט לדאוג שזו יהיה אני הנהגת ולא הוא.
אני מניחה שעם הזמן יתווספו דברים חדשים לרשימה, כרגע זה שאסור להגיד לו שהוא נהג גרוע, ואסור להגיד לו שיש לו חרא של אוטו, גם אם זה אוטו שהוא קבל מההורים בהשאלה...
תחת קטגוריית הדברים שכן, כן יש מקום לדבר על סקס. תחילת השיחה תמיד מביכה אבל ההמשך נחמד, אפילו מצחיק, והתוצאה לרוב מבורכת. אבל בשביל זה צריך שתהיה פתיחות הדדית, בטחון ורצון לבדוק ולשנות. זה עוד דבר שאני מרבה להגיד לו'- שאני חשה איתו תחושת ביטחון נוסכת כל

אופס שכחתי

רק לשם תיעוד: הנה כמה מארוחות הבוקר שהיו לי בתקופה המזוויעה הזו:
שקית דוריטוס
תפוחי אדמה בתנור (שמן זית ורוזמרין)
4 Peanut Butter Cups
סלט פטריות וזיתים ברוטב אדום
Appel Crisp
והיד בימים הללו הייתה נטויה עד מאוד, רק לשם הדגמה: ביום של תפוחי האדמה בתנור אכלתי סלט+5 טבעול קטנים לארוחת צהריים, ואחרי שעתיים אכלתי מנת פלאפל, וקרואסון שוקולד
רע להפליא

מדרון תלול ואני כבר באמצע

האמת שאני כל כך עמוק בפנים שלא נראה לי שראוי לקרוא לזה אמצע, אבל מאחר ואני במצב גרוע, אני אוותר על העניין
אקדים ואומר- הכל בסדר גמור עם ה'. הוא עומד יפה בכל החרא שעובר עלי ויוצא ממני
אין לי מושג מאיפה להתחיל, אולי מהעבודה שההוכחה הפיזיולוגית הטובה ביותר להתפרקות הטוטלית שעוברת עלי היא 5 ההפטות שצמחו לי בחלל הפה- כבר הרבה מאוד זמן שזה לא קרה... הפטות אצלי מעידות על שילוב מחץ של תזונה לקויה עד מאוד ולחץ כללי. לשמחתי הם לא תמיד באים ביחד- רק שהפעם הם כן. אז מה התגובה הכי בוגרת שהצלחתי להוציא מעצמי? לאכול, להרגיש חרא, לאכול עוד, לא להצליח לקום בבוקר לרוץ, להרגיש עוד יותר חרא, לשבת מול הארון במשך שעה (שבוע שעבר ישבתי שעה וחצי) לבכות כי הכל קטן עלי, צפוף, לא לרצות לצאת מהבית, להתבאס מעצמי עד מוות ו...לאכול
רק מלכתוב על זה אני בוכה שוב.
אני חושבת שאני בוכה כי אין לי מושג איך לחזור לתלם, אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת איך לחזור לתלם
ויש תנאים מקלים- אני כבר שבועיים בלי הכדורים (לא ימשך זמן רב- ביום שלישי הקרוב חוזרים אליהם) יש עכשיו מלא אורחים מאנגליה שחלקם ישנים אצלי, ועל כן ה' ואני עברנו למעונות באופן חלקי (יום כן, יומיים לא וליהפך) וכמעט כל ערב אני נפגשת עם חברים וחברות אחרים ובאופן מאוד לא מפתיע, אני לא מצליחה להשתלט על האכילה
אז אני עמוק במדרון, יכול להיות שאני שוחה במימי התהום ורק לא מעזה להודות בכך
אם ישאלוני מה ההבדל בין אני בלי כדורים לאני עם כדורים אני אומר את מה שכולם אמרו לפני שלקחתי אותם ולא הבנתי את עומק האמירה: הכדורים מאפשרים. מאפשרים הכל כמעט, גם איתם היו נפלתי במדרונות חלקלקים, גם איתם הרגשתי לפעמים מגעיל, גם איתם היו לי ימי אכילה שלא היו מביישים אף מתאבק סומו, אבל הכל היה נשלט יותר, אפשרי יותר. במקום לשבת שעה מול הארון ולבכות על מר גורלי, ישבתי רק 20 דקות, התלבשתי ויצאתי.
הרגשתי מגעיל מקסימום ליום, בד"כ לכמה שעות. עכשיו, אני בגועל נפש מתמשך, תחושת כישלון טוטאלי, תחושת חוסר אונים גדולה אל מול המדרון החלקלק וכל מה שבא איתו