במסגרת לימודי יש שיעור שנקרא ליווי רוחני. הקורס מועבר על ידי פיסכולוג וכמה שיעורים בוחנים את נושא הליווי הרוחני דרך טקסטים מארון הספרים היהודי. זה שיעור מצויין. אני נהנת בו עד מאוד, לא רק מאפשרות השיחה, השאלות, אלא גם מהחומר התיאורטי, יהודי ושאינו יהודי.
בשיעור האחרון עסקנו באמפתיה. אחרי ששוחחנו על איך למה וכמה שאלתי את ב',הפסיכולוג, האם אדם אחרי טיפול יכול לעשות עם עצמו תהליך אמפתי. ב' ענה, שיש שאומרים שכן, הוא חושב שאי אפשר, לא עבור עצמו אישית ולא לאחרים. הוא חושב שמישהו אחר צריך לשאול אותנו את כל השאלות שצריך לשאול כחלק מההתהליך האמפתי. יש כוח בהוא-אני שאי אפשר לייצר בסיטואציה של אני-אני
בקושי רב הצלחתי להחזיק את גולגול הדמעות בפנים, השפלתי מבט, נשכתי את קצה השפה וספרתי. מאז הגולגול שם, ואני עדיין מנסה להבין למה השאלה שלי והתשובה שלו העלו את הגולגול מרבצו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה