יום שבת, 3 באוקטובר 2009

השיבה מ...

בכל פעם שאני שבה מביקור בחו"ל יש רגע שבו אני מבינה שזהו, צריך לחזור להתאפס על כל מה שקורה מסביב, גם אם לא באמת קורה כל כך הרבה.
הפעם חיכו לי שלושה מכתבים ממס הכנסה. אני חייבת להם 18,889 שקלים. החלטתי לא לבכות, למרות שמאוד בא לי. למה בא לי? לא כי הסכום כל כך גדול, ולא בגלל שממש אין לי מאיפה לשלם סכום כזה (וכמו שאבא אומר לא הרווחת סכום כזה- אני סטודנטית במשרה כמעט מלאה) אני רוצה לבכות כי בדמיוני עולות המיליםהגדולות, הפקידים והפקידות, הבירוקרטיה, תחושת הקטנות ותחושת הטמטום שהיא יוצרת בי.
כבר כתבתי כאן שהייתה לי חוויה טובה במס הכנסה באשקלון, יכולתי לחשוב שבזכות החוויה הטובה לא יעלה בי רצון לבכות רק מהמחשבה עליהם, אבל לא. אני יודעת שמחר, לפני שאצלצל אליהם, אעשה לעצמי תרגילי הירגעות, נשימות, שיחות עצמיות על למה כדאי לי להיות סבלנית, לנסות לשאול ולהבין בלי להתעצבן וכו וכו וכו

אההה...אם כבר כתבתי על להתעצבן, קרה לי משו ביום שישי שאני מתביישת בו עד מאוד. לפני שנים רבות בעודי רוכבת טוסטוס בירושלים החלטתי שאני לא מתעצבנת בנהיגה, לא מחנכת, מלמדת. אני נוהגת לעצמי, עם עצמי, שרה, חושבת והכל בזהירות בלי תחרות. בסופו של דבר אני רק רוצה להגיע הביתה.
גם כשקניתי אוטו כך החלטתי ועד עכשיו עמדתי מצויין במשימה. זה לא אומר שאין פעמים בהם אני מאחלת לנהג/ת שלפני שיגדלו כמה תאים אפרוים חדשים במוח, אבל אני בעיקר אומרת את הדברים לעצמי באוטו.
אתמול הכל התפרק. בירידה מירושלים בחור בקנגו נצמד אלי,עקף את כולם במהירות, בסכנה. לא משנה כמה סמנתי לו שיעוף הוא לא זז (ולי לא היה לאן לזוז שכן היו שלושה אוטובובים מימין צמודים עד מאוד אחד לשני). הוא כל כך הרגיז אותי שכשהיה לי איך לעבור נתיב והוא עקף עשיתי לו תנועות מגונות, אחלתי לו דברים לא מאוד יפים. פתאום נחת לי האסימון, הבנתי שאני לא עומדת בהבטחה שלי לעצמי, אני חוטפת קריזה בכביש, לא נהנת מהנהיגה ממדונה שהתנגנה ברקע, והכי גרוע אני צועקת ומתנהגת בגסות לנהג השני. כל כך התביישתי בעצמי.
נכון שהוא נסע כמו אדיוט אבל אני עברתי את הגבולות של עצמי. לקחתי את עצמי ואת האוטו לנתיב הימני,נשמתי עמוק, נסעתי לאט והחלטתי שביום שני, עם שובי לירושלים, אלך למקום העבודה של האיש ואתנצל על ההתנהגות שלי. בהתחלה חשבתי לכתוב מכתב, אבל עכשיו החלטתי להתאמת ממש עם ההתנהגות שלי ומי שהושפע ממנה. נראה לי שאולי החוויה הזו תעזור לי לחזור חזרה להיות רגועה יותר
להתראות, חג שמייח

תגובה 1:

  1. מי שנצמד אלי בכביש, דינו אחד - אני מאט ומאט ומ א ט
    עד שהוא מחבר אחד ועוד אחד והוא עף לי מהזנב.

    השבמחק