בשנה הראשונה ללימודי הרבנות שלי, למדה כמה וכמה שנים מעלי אישה מדהימה, ציפורה. הייתה בה חכמת חיים, שמחת חיים, סבלנות ופתחות שיכולתי רק לקנא בהם ולהם. אחד הדברים החשובים ביותר שהיא אמרה לי אז היה לשמור על עצמי בתוך עצמי ובתוך התהליך שלי. לא להיבהל ולא להיגרר לכל אותן שיחות של 'אני עשיתי את זה ואת זה ואת זה ואת זה ואת זה ואת זה ואת זה ואת זה ואת זה ואת זה ואת זה ואת זה.....' לכל אחת יש את הדרך שלה, והדרך היא חשובה. לא להיבהל, היא אמרה לא הרגיש רע.
ביום שלישי השבוע פגשנו לא.צ את נשיא הקולג', הרב אלינסון. הוא נראה לי איש מקסים ונעים הליכות עד מאוד, לצערי עדיין לא יצא לי להכיר אותו טוב יותר. והארוחה הזו לא ממש עזרה. כל מי שהיה שם דבר על כמה הוא/היא עשו, אילו קשרים הם יצרו ועוד כאלה וכהנה. גם ברגעים שבהם היה לי מה להוסיף לשיחה זה היה בלתי אפשרי כי כולם קפצו ורצו להוכיח את עצמם. יצאתי משם בהרגשת ריקנות קשה, הרגשת כשלון קשה והרגשת חוסר מעש קשה ביותר. למרות כל השיחות עם אנשים חשובים בחיי אני לא מצליחה לצאת מזה. השנתיים האחרונות היו כל כך חסרות עשייה, החודשיים האחרונים היו כל כך חסרי השלמת פערי לימודים וכל כך מלאים באכילה מדושנת שכל הידיעה על חשיבות התהליך וחשיבות כנות התהליך לא עוזרות. אני מבואסת עד מאוד, חסרת כוח ומוטיבציה לזוז או לנשום, ולמרות שאני בספריה באוניברסיטה אני תייכף הולכת הבייתה, לישון.
ביום שלישי השבוע פגשנו לא.צ את נשיא הקולג', הרב אלינסון. הוא נראה לי איש מקסים ונעים הליכות עד מאוד, לצערי עדיין לא יצא לי להכיר אותו טוב יותר. והארוחה הזו לא ממש עזרה. כל מי שהיה שם דבר על כמה הוא/היא עשו, אילו קשרים הם יצרו ועוד כאלה וכהנה. גם ברגעים שבהם היה לי מה להוסיף לשיחה זה היה בלתי אפשרי כי כולם קפצו ורצו להוכיח את עצמם. יצאתי משם בהרגשת ריקנות קשה, הרגשת כשלון קשה והרגשת חוסר מעש קשה ביותר. למרות כל השיחות עם אנשים חשובים בחיי אני לא מצליחה לצאת מזה. השנתיים האחרונות היו כל כך חסרות עשייה, החודשיים האחרונים היו כל כך חסרי השלמת פערי לימודים וכל כך מלאים באכילה מדושנת שכל הידיעה על חשיבות התהליך וחשיבות כנות התהליך לא עוזרות. אני מבואסת עד מאוד, חסרת כוח ומוטיבציה לזוז או לנשום, ולמרות שאני בספריה באוניברסיטה אני תייכף הולכת הבייתה, לישון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה