חרא של יום

מידי פעם יוצא לי לשמוע אנשים אומרים שהקב"ה לא מביא אותנו לסיטואציות שאיננו יכולים לעמוד בהם. אני תמיד תוהה כמה מתוך האמירה הזו היא שכנוע עצמי וכמה היא אמונה אמיתית. זו שאלה שאני שואלת את עצמי בעיקר סביב לידת ילדים עם פגיעה שכלית או פיזית. ובמקרה הזה אני מקווה שזה לא שכנוע עצמי אלא אמת, שאני לא יכולה להתמודד עם ילד עם פגיעה פיזית או שכלית ואז זה לא יקרה לי....להבדיל אלף אלפי מאות אלפי הבדלות הבוקר כשהכרחתי את עצמי להתגרד מהמיטה למקלחת עמדתי בתוכה וגיליתי שאין מים חמים. יצאתי  רטובה אך לא מקולחת ותהיתי על האמירה הזו. גיליתי שהפקק קפץ אבל גם כשהרמתי אותו והדלקתי את הדוד זה לא ממש עזר, התקשרי לבעל הבית שהבטיח שיבוא לסדר ביום ראשון כי הוא כבר היה מחוץ לעיר. רק ביום חמישי הוא עבר בסביבה, דפק על הדלת ושאל אם הכל בסדר... אחרי התלבטות רבה וחוסר חשק מופגן יצאתי מהבית לפגוש את י' וללכת לשוק, במעלה הכביש אישה בקשה להיכנס לטור המכוניות המחכה ברמזור, נתתי לה להצטרף אלינו וכשהרמזור התחלף לירוק חשבתי שהיא תעבור אותו אך היא החליטה לעצור ואני ניסיתי לעצור בכל כוחי אבל נכנסתי בה...לשמחתי לא חזק מידי כי לא ממש נסעתי מהר אבל מספיק כדי לעשות רעש התנגשות ועיקום של הפח שלה ושבירה קלה של הפח שלי, ודמעות. כמובן שהיא מיד נלחצה וכך גם השוטר שעמד בצומת שהיה מקסים עד מאוד וחזר והכריז שהוא 'שמע אך לא ראה' ולא הצלחתי להסביר להם מתוך שטף הדמעות שזה בכלל לא קשור לתאונה אלא לזה שבכלל לא רציתי לצאת מהבית, שלא היה מים חמים, שהדוד מקולקל, שקבלתי חרא של משוב מהתלמידים בקורס נתיב ושכבר מהבוקר אני רוצה לבכות ולא מצליחה ולא הפסקתי לחשוב על הכסף, אין לי כסף לזה עכשיו. אני מקבלת חרא של מלגה, מוציאה עוד כסף על לימודים ואין לי עבודה שמכניסה מספיק כסף, ועכשיו שלמנו 12000 ש"ח לכרטיסי טיסה ליפן ולא, אין לי איך להתמודד עם כל זה. אני רוצה להיכנס למיטה, להתחבא ולא לצאת עד שיעבור המשבר בו אני שקועה, משבר מקצועי, לימודי. אוווףףףף אין לי איך להתמודד עם זה. אין לי