יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

מועקה

אני חשה את העולם סוגר עלי, בעיקר מבחינה כלכלית. הלוואי והייתי עשירה, או אולי הורים עשירים שאין להם תסבוכת עם כסף (כמו סבא שלי, שהיה עשיר מאוד אבל התנה את כל מערכת היחסים עם ילדיו ונכדיו בכסף. לדוגמא, עם סיום תואר ראשון במחשבת ישראל הוא אמר לי את המשפט הבא :
If you would have gone to Medical School I would have payed youre way through )
בקיצור, תאונה קטנה ביום שישי, עבודה לא מכניסה, מלגה צנועה מידי, יותר מידי ימי לימודים, הוצאות חיים שוטפות ואני ענייה, נוסף על זה כרטיס טיסה יקר לאללא ליפן, והלכו גם מקצת החסכונות שעוד היו לי. ואני חשה את העולם סוגר סביבי. טיפול שיניים מאסיבי שמחכה מעבר לפינה, צורך לצ'פר את עצמי על הרבה שעות לימודים ואולי אפילו קצת ירידה במשקל שכמובן תדרוש עוד איזה צ'יפור עצמי ובאשר אבדתי אבדתי
והקירות סוגרים ואין מושיע.
עובדת היותו של ו' כל כך רחוק לא עוזרת, אין במי ובמה להתנחם באופן מיידי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה