סוף סוף תייכף שבת, אפשר להניח את האיברים, להרגיע את הראש ולנסות לנוח
היה שבוע ארוך ומייגע שאתמול הסתיים במפגש פסגה של ההורים שלי וההורים של ו'.
כשאבא ואמא שלי עוד היו נשואים הם רבו על כל דבר אפשרי, ממש כל דבר. צעקות, עצבים, צרחות, מכות, נעליים מתעופפות, ממש לא היה רגע דל. מהרגע בו הם החליטו להתגרש הם התחילו להתנהג יפה אחד לשנייה, רק מה, אותנו השנים האלו עיוותו וכל מפגש שלהם ביחד מוציא משלושתנו את כל המיטב. אחי הופך לפלקט, דק ורזה בלתי נראה, נשמע. לא כאן. אחותי הופכת עצבנית, רעה מניפולטיבית. אני הופכת להיות עצבנית אף אחד לא יכול לזוז לידי בלי שאכנס בו על האופן שבו זזה לו השערה של הנחיר.
כל המפגשים המשפחתיים שבהם שניהם מתייצבים,הם לנו סיוט מההפטרה, ולהם זה דווקא ממש בסדר. אז אתמול ההורים שלנו נפגשו, בסה"כ היה סיוט סביר. הם אנשים תרבותיים ונעימים אז למה שלא יהיה בסדר? או, אז זהו, שזה מפגש פיסגה, ועוד מפגש פיסגה כפול. היה סביר אבל באמת שהייתי מוותרת. ואמא שלי, שבאמת תהיה בריאה ותעזוב אותי בשקט, באמצע הערב פתאום שאלה: אז איזו שמלה תלבשי? כבר החלטת??? כמעט מרטתי לה את השערות מהאף, מה זה רלוונטי עכשיו???? ואז הגיע השאלה הבאה שנראה לי שאפילו שברה את אבא שלי: How will I know what the dress code is??h בשלב הזה כמעט הוצאתי לעצמי את העיניים מהמקום (במקום זה מעכתי לו' את הברך) אמרתי לה שתלבש מה שהיא רוצה, ושאם החתונה תהיה בגן אז כנראה שזה לא בלאק טיי, אלא קז'ואל. והיא ממשיכה: But what do you mean by casual??h בשלב הזה כבר כמעט צרחתי עליה שתפעיל את השכל, יא רבנן.
רק מלכתוב על זה אני מתעצבנת שוב, על חוסר ההבנה שלה של סיטואציות חברתיות, זה עולה לי בבריאות.... לה זה לא עולה כל כך הרבה, היא די בסדר עם עצמה, ולכן כנראה שאני זו שצריכה להפסיק להתעצבן מזה
שבת שלום
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה